Bava Metzia 61

Kapitel 61

א באסרטיא ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה טלית בצד גדר קרדום בצד גדר ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה ג' ימים זה אחר זה הרי זו אבידה ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם

1 auf einer Landstraße, oder eine Kuh zwischen Weinbergen laufen, so ist dies Verlorenes; wenn aber ein Gewand neben einer Mauerwand, eine Axt neben einer Mauerwand, oder eine Kuh zwischen den Weinbergen weiden, so ist dies nicht Verlorenes; wenn aber drei Tage hintereinander, so ist dies Verlorenes. Sieht man ein Gewässer heranströmen, so muß man es abdämmen.

ב אמר רבא (דברים כב, ג) לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע א"ל רב חנניה לרבא תניא דמסייע לך ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם

2 Raba sagte:Mit allem Verlorenen deines Bruders, dies schließt den Verlust von Grundstückenein. R. Ḥananja sprach zu Raba: Es gibt eine Lehre als Stütze für dich: Sieht man ein Gewässer heranströmen, so muß man es abdämmen.

ג א"ל אי משום הא לא תסייעי הכא במאי עסקינן בדאיכא עומרין אי דאיכא עומרין מאי למימרא לא צריכא דאית בה עומרין דצריכי לארעא מהו דתימא כיון דצריכי לארעא כי גופה דארעא דמיין קמ"ל:

3 Dieser erwiderte: Wenn nur das, so ist dies keine Stütze, denn hier handelt es sich um den Fall, wenn da Garben; sind. – Wenn da Garben sind, braucht dies ja nicht gelehrt zu werden!? – In dem Falle, wenn da Garbensind, die noch des Bodens benötigen. Man könnte glauben, da sie noch des Bodens benötigen, gleichen sie dem Boden selber, so lehrt er uns.

ד מצא חמור ופרה [וכו']: הא גופה קשיא אמרת מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה רועין בדרך הוא דלא הוו אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים הויא אבידה אימא סיפא חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה רצה בין הכרמים הוא דהויא אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים אין זו אבידה

4 FINDET MAN EINEN ESEL ODER EINE KUH &C. Dies widerspricht sich ja selbst: zuerst heißt es, wenn man einen Esel oder eine Kuh auf dem Wege weiden findet, sei dies nicht Verlorenes; nur wenn sie auf dem Wege weiden, sind sie nicht Verlorenes, wenn [die Kuh] aber auf dem Wege läuft oder zwischen den Weinbergen weidet, ist sie wohl Verlorenes, und [dem widersprechend] heißt es im Schlußsatze: wenn aber einen Esel mit umgekehrtem Geschirre oder eine Kuh zwischen den Weinbergen laufen, so ist dies Verlorenes; nur wenn sie zwischen den Weinbergen läuft, ist sie Verlorenes, wenn sie aber auf dem Wege läuft oder zwischen den Weinbergen weidet, ist sie nicht Verlorenes!?

ה אמר אביי (איוב לו, לג) יגיד עליו ריעו תנא רועה בדרך דלא הויא אבידה והוא הדין לרועה בין הכרמים תנא רצה בין הכרמים דהויא אבידה והוא הדין לרצה בדרך

5 Abajje erwiderte: Der Gefährte soll dies bekunden; er lehrt, wenn sie auf dem Wege weidet, sei sie nicht Verlorenes, und ebenso gilt dies von dem Falle, wenn sie zwischen den Weinbergen weidet; und er lehrt, wenn sie zwischen den Weinbergen läuft, sei sie Verlorenes, und ebenso gilt dies von dem Falle, wenn sie auf dem Wege läuft.

ו א"ל רבא אי יגיד עליו ריעו ליתני קילתא וכ"ש חמירתא ליתני רצה בדרך דהויא אבידה וכ"ש רצה בין הכרמים ולתני רועה בין הכרמים דלא הויא אבידה וכ"ש רועה בדרך

6 Raba sprach zu ihm: Wenn der Gefährte es bekundet, so sollte er doch das Leichtere lehren und dies würde um so mehr vom Schwereren gelten: sollte er lehren, sie sei Verlorenes, wenn sie auf dem Wege läuft, und um so mehr würde dies von dem Falle gelten, wenn sie zwischen den Weinbergen läuft; und sollte er ferner lehren, sie sei nicht Verlorenes, wenn sie zwischen den Weinbergen weidet, und um so mehr würde dies von dem Falle gelten, wenn sie auf dem Wege weidet!?

ז אלא אמר רבא רצה ארצה לא קשיא הא דאפה לגבי דברא הא דאפה לגבי מתא

7 Vielmehr, erklärte Raba, hinsichtlich des Laufens besteht kein Widerspruch, denn eines gilt von dem Falle, wenn sie mit dem Gesichte zum Walde gewendet ist, und eines gilt von dem Falle, wenn sie mit dem Gesichte zur Stadt gewendetist,

ח רועה ארועה נמי לא קשיא כאן באבידת גופה כאן באבידת קרקע

8 und hinsichtlich des Weidens besteht ebenfalls kein Widerspruch, denn eines gilt vom Verluste ihres Körpers, und eines gilt vom Verluste des Grundstückes.

ט כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה הא רועה בין הכרמים הויא אבידה באבידת קרקע וכי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה הא רועה בין הכרמים לא הויא אבידה באבידת גופה דרצה בין הכרמים מסקבא ורועה בין הכרמים לא מסקבא

9 Die Lehre, wenn sie auf dem Wege weidet, sei sie nicht Verlorenes, wonach sie, wenn sie zwischen den Weinbergen weidet, Verlorenes ist, spricht vom Verluste des Grundstückes, und die Lehre, wenn sie zwischen den Weinbergen läuft, sei sie Verlorenes, wonach sie, wenn sie zwischen den Weinbergen weidet, nicht Verlorenes ist, spricht vom Verluste ihres Körpers. Wenn sie zwischen den Weinbergen läuft, verwundet sie sich, wenn sie aber zwischen den Weinbergen weidet, verwundet sie sich nicht. –

י ורועה בין הכרמים נהי דלא מסקבא תיפוק ליה משום אבידת קרקע בדכותי

10 Sollte doch, wenn sie zwischen den Weinbergen weidet, obgleich sie sich nicht verwundet, der Verlust des Grundstückes berücksichtigt werden!? – Wenn es Nichtjuden gehört. –

יא ותיפוק ליה משום אבידת גופה דדלמא קטלו לה באתרא דמתרו והדר קטלי ודלמא אתרו בה אי אתרו בה ולא אזדהרו בה ודאי אבידה מדעת היא:

11 Sollte doch der Verlust ihres Körpers berücksichtigt werden, denn siekönnen sie ja töten!? – In Ortschaften, wo sie zuerst warnen und erst dann töten. – Vielleicht haben sie [den Eigentümer] bereits gewarnt!? – Wenn sie ihn gewarnt haben und er sie trotzdem nicht bewacht, so ist dies ein gutgeheißener Verlust.

יב החזירה וברחה החזירה וברחה [וכו']: א"ל ההוא מדרבנן לרבא אימא השב חדא זמנא תשיבם תרי זמני

12 WENN DER FINDER ES HEIMGEBRACHT HAT UND ES FORTGELAUFEN IST, WIEDERUM HEIMGEBRACHT HAT UND ES FORTGELAUFEN IST &C. Einer von den Jüngern sprach zu Raba: Vielleicht: zurückbringen, einmal, zurückbringen sollst du, zweimal!?

יג א"ל השב אפי' ק' פעמים משמע תשיבם אין לי אלא לביתו לגינתו ולחורבתו מנין ת"ל תשיבם מ"מ ה"ד אי דמינטרא פשיטא אי דלא מינטרא אמאי

13 Dieser erwiderte: Zurückbringen, auch hundertmal, zurückbringen sollst du [deutet darauf:] ich weiß dies nur von seinem Hause, woher dies von seinem Garten und seiner Ruine? Es heißt: zurückbringen sollst du, überall. – In welchem Falle: wird es da bewacht, so ist es ja selbstverständlich, wird es da nicht bewacht, wieso denn!? –

יד לעולם דמינטרא והא קמ"ל דלא בעינן דעת בעלים וכדר' אלעזר דאמר הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה שהתורה ריבתה השבות הרבה

14 Tatsächlich, wenn es da bewacht wird, nur lehrt er, daß keine Inkenntnissetzung des Eigentümers nötig sei. Dies nach R. Elea͑zar, welcher sagt, überallsei eine Inkenntnissetzung des Eigentümers nötig, nur nicht beim Wiederbringen eines Fundes, weil die Tora viele [Arten des] Wiederbringens einbegriffen hat.

טו (דברים כב, ז) שלח תשלח אימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זמני

15 Fortschicken, fortschicken sollst du; vielleicht fortschicken, einmal, fortschicken sollst du, zweimal!?

טז א"ל שלח אפי' מאה פעמים משמע תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין ת"ל תשלח מ"מ

16 Dieser erwiderte: Fortschicken, auch hundertmal, fortschicken sollst du [deutet darauf:] ich weiß dies nur von dem Falle, wenn man sie zu Freigestelltembraucht, woher dies von dem Falle, wenn zur Ausübung eines Gebotes? Es heißt: fortschicken sollst du, in jedem Falle.

יז א"ל ההוא מדרבנן לרבא ואימא (ויקרא יט, יז) הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זמני

17 Einer von den Jüngern sprach zu Raba: Vielleicht: zurechtweisen, einmal, zurechtweisen sollst du, zweimal?

יח א"ל הוכח אפי' ק' פעמים משמע תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מ"מ

18 Dieser erwiderte: Zurechtweisen auch hundertmal, zurechtweisen sollst du [deutet darauf:] ich weiß dies nur vom Lehrer in Bezug auf seinen Schüler, woher dies auch vom Schüler in Bezug auf seinen Lehrer? Es heißt: zurechtweisen, zurechtweisen sollst du, in jedem Falle.

יט (שמות כג, ה) עזב תעזוב עמו אין לי אלא בעליו עמו שאין בעליו עמו מנין ת"ל עזב תעזוב מ"מ

19 Ablasten, ablasten sollst du; ich weiß dies nur von dem Falle, wenn der Eigentümerdabei ist, woher dies von dem Falle, wenn er nicht dabei ist? Es heißt: ablasten, ablasten sollst du, in jedem Falle.

כ (דברים כב, ד) הקם תקים עמו אין לי אלא בעליו עמו שאין בעליו עמו מנין ת"ל הקם תקים מ"מ

20 Aufrichten, aufrichten sollst du; ich weiß dies nur von dem Falle, wenn der Eigentümer dabei ist, woher dies von dem Falle, wenn er nicht dabei ist? Es heißt: aufrichten, aufrichten sollst du, in jedem Falle. –

כא ולמה ליה למכתב פריקה ולמה ליה למיכתב טעינה צריכי דאי כתב רחמנא פריקה הוה אמינא משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס אבל טעינה דלאו צער בעלי חיים איכא ולא חסרון כיס איכא אימא לא

21 Wozu braucht dies vom Abladen und vom Aufladenbesonders geschrieben zu werden? – Dies ist nötig; Würde der Allbarmherzige es nur vom Abladen geschrieben haben, so könnte man glauben, weil hierbei Tierquälerei und Geldschaden zu berücksichtigen ist, nicht aber gelte dies vom Aufladen, wobei weder Tierquälerei noch Geldschaden zu berücksichtigen ist.

כב ואי אשמעינן טעינה משום דבשכר אבל פריקה דבחנם אימא לא צריכא

22 Und würde er es nur vom Aufladen gelehrt haben, [so könnte man glauben,] weil dies gegen Entgelt erfolgt, nicht aber gelte dies vom Abladen, das unentgeltlich zu erfolgen hat. Daher ist beides nötig. –

כג ולר"ש דאמר אף טעינה בחנם מאי איכא למימר לר"ש לא מסיימי קראי

23 Wie ist es aber nach R. Šimo͑n zu erklären, welcher sagt, auch das Aufladen müsse unentgeltlich erfolgen!? – Nach R. Šimo͑n sind die Schriftverse nicht bezeichnet. –

כד למה לי למכתב הני תרתי ולמה לי למכתב ' אבידה צריכי דאי כתב רחמנא הני תרתי משום דצערא דמרה איתא צערא דידה איתא אבל אבידה דצערא דמרה איתא וצערא דידה ליתא אימא לא ואי אשמעינן אבידה משום דליתא למרה בהדה

24 Wozu braucht dies von diesen beiden und vom Verlorenen besonders geschrieben zuwerden!? – Dies ist nötig, würde der Allbarmherzige es nur von diesen beiden geschrieben haben, [so könnte man glauben,] weil Herzleid des Eigentümers und Quälerei des Tieres vorliegt, nicht aber gelte dies vom Verlorenen, wobei nur Herzleid des Eigentümers, nicht aber Quälerei des Tieres vorliegt.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel